<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' יבום וחליצה פ"ד</h1>
<h2>דף כו:</h2>
כיון שנבעלה יבמה בעילה כשירה או נחלצה חליצה מעולה הותרו כל צרותיה והוסר כל הזיקה שעליהן. נבעלה אחת בעילה פסולה או נתן לה מאמר פסול אסורות כלן לייבום וצריכה גט אותה שנבעלה או שנתן לה המאמר, וצריכה אחת חליצה להתירן לזר, שאין זיקת יבום מסתלקת בבעילה פסולה. נחלצה אחת חליצה פחותה הותרה לינשא לזר, אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא או שיחלצו כל האחין לראשונה שנחלצה חליצה פסולה דחליצה פסולה לא מסלקת זיקת ייבום.
<h2>דף לו:</h2>
כל יבמה [שהיא] (י)ספק מדבריהם אם עליה זיקת יבם, כגון שילדה ולד שלא כלו חדשיו ומת בתוך שלשים יום ומדרבנן חולצת, וקדשה אחר לפני חליצה, חולץ לה [יבמה ותשב עם בעלה]. קדשה כהן שאסור בחלוצה [אינו חולץ לה שלא תהא] אסורה עליו. גרשה הכהן או מת חולצת ותנשא לזרים.
<h2>דף מג:</h2>
כיון שנבעלה יבמה בעילה כשירה או נחלצה חליצה מעולה הותרו כל צרותיה והוסר כל הזיקה שעליהן. נבעלה אחת בעילה פסולה או נתן לה מאמר פסול אסורות כלן לייבום וצריכה גט אותה שנבעלה או שנתן לה המאמר, וצריכה אחת חליצה להתירן לזר, שאין זיקת יבום מסתלקת בבעילה פסולה. נחלצה אחת חליצה פחותה הותרה לינשא לזר, אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא או שיחלצו כל האחין לראשונה שנחלצה חליצה פסולה דחליצה פסולה לא מסלקת זיקת ייבום.
<h2>דף נ.</h2>
כל יבם שבעל יבמתו, אפילו בעילה פסולה, אפילו אחר שחלץ לה הוא או אחיו בין לשם אישות בין לשם יבמות ואפילו בעל צרתה אחר שנבעלה בעילה כשירה הוא או אחיו, צריכה גט, שהרי נעשית [אשת] איש בבעילה. וכן יבמה שנתן לה מאמר, אפילו מאמר פסול, צריכה גט להסיר איסור המאמר. כיון שגט אין דוחה לגמרי והמאמר אין קונה לגמרי, אבל בעילה קונה לגמרי והחליצה דוחה לגמרי, אם כן גט אחר גט ביבמה, או מאמר אחר מאמר מועיל. אכן בעילה אחר בעילה וחליצה אחר חליצה אין אחרונה מועלת כלום. וכן גט (אחר) [או] חליצה [אחר הבעילה] לא כלום. כגון יבם שנתן גט ליבמתו וחזר ונתן גט לצרתה, אסור בקרובות שתיהן. וכן שני יבמין [שנתנו שני גיטין ליבמה אחת זה אחר זה הרי זו כגרושה לשניהן ושניהן אסורין בקרובותיה ואחד מהן חולץ. וכן אם נתן גט ליבמתו וחזר ונתן אחיו גט לצרתה כל אחד אסור בקרובות זו שנתן לה הגט. וכן אם נתנו מאמר אחר מאמר וכו', אבל היבם שחלץ ליבמתו וחזר וחלץ לצרתה בין הוא בין אחיו. וכן שני יבמין] שחלצו זה אחר זה ליבמה אחת, אין חליצה אחרונה כלום ואין החולץ אסור בקרובתיה, דהוי כחולץ לאשה שאין לו עליה זיקה. וכן בעל יבמתו וחזר הוא או אחר וחלץ לה או לצרתה אינה כלום. וכן אם חזר אחיו ונתן [גט לה או לצרתה אינו כלום, חזר אחיו ונתן] לה מאמר או בעל לא עשה כלום, שהרי בעל אחיו תחלה מקודשת ואין קדושין תופסין באשת איש. אבל נתן מאמר לצרתה או בעלה צריכה גט. שני אחין שיבמו שתי יבמות מאחיהם אחד ולא נודע מי ייבם תחלה, יוציאו שניהם בגט ויותרו לזרים ואסורות ליבמין. ואם כן ראובן שהוא בירושלים ויש לו אשה בעכו ואשה בצור, ושמעון (ו)אחיו בעכו ולוי בצור ושמעו שמת ראובן, לא ייבם אחד מהן עד שיודע לחברו, שמא קדם וייבם.
<h2>דף נ:</h2>
כיון שנבעלה יבמה בעילה כשירה או נחלצה חליצה מעולה הותרו כל צרותיה והוסר כל הזיקה שעליהן. נבעלה אחת בעילה פסולה או נתן לה מאמר פסול אסורות כלן לייבום וצריכה גט אותה שנבעלה או שנתן לה המאמר, וצריכה אחת חליצה להתירן לזר, שאין זיקת יבום מסתלקת בבעילה פסולה. נחלצה אחת חליצה פחותה הותרה לינשא לזר, אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא או שיחלצו כל האחין לראשונה שנחלצה חליצה פסולה דחליצה פסולה לא מסלקת זיקת ייבום.
יבם שנתן גט כריתות ליבמתו פסל היא וצרותיה עליו ועל אחיו כמו שחלץ מדרבנן, כיון שגט מתיר אשת איש. וכל גט הפסול לכהונה פוסל יבמתו ואין מותרת לזר עד חלצו. העושה מאמר ביבמתו צריכה גט ולא מותרת לזר עד חלצו. כגון שעשה מאמר ולא בעל הרי נתקדשה לו וכותב לה גט וחולץ להתירה לזר, שאין יבמה ניתרת לזר עד אחר ביאה או חליצה. אבל הגט פוסל ליבום ולא ניתרת לזר. ומאמר לא קונה קניין גמרו כבעילה. עשה מאמר ונתן גט למאמרו, מה שעשה בטלו והתירה על דעת המימוני לאחין דווקא. נתן גט לזיקתו פסלה עליו ועל אחיו וצריכה גט וחליצה, [המאמר שניתן ליבמה תחלה ולא קדמו דבר אחר ולא נעשה אחריו דבר אחר אלא שבעל אותה זה שנתן לה המאמר הוא הנקרא מאמר כשר. ואם קדמו גט או חליצה] בין מיבם זה בין מיבם אחר בין בה בין צרתה, [וכן] (ו)אם קדמה בעילה בצרתה או ממנו או מאחיו או שבעל ונתן מאמר אחר לצרתה או אחיו או נתן לה אחיו מאמר אחר בעילה הרי זה נקרא מאמר פסול, בין מאמר שקדמתו המעשים בין מאמר שנתאחרו אחריו. כיצד נתן הגט או חלץ וחזר ונתן מאמר לה או לצרתה הוא או אחיו, או שבא על יבמתו או שנתן לה מאמר ונתן מאמר אחר [לצרתה] הוא או אחיו, או נתן מאמר [ליבמתו וחזר אחיו ונתן לה מאמר] אחר או בעלה הוי מאמר פסול, מאמר ראשון ומאמר אחרון. וא"כ המאמר בין קדמו מאמר אחר [או] הגט או חליצה או בעילה, בין קדם המאמר (בין קדם המאמר אחר) [אחד] (ו)מאילו הוי מאמר פסול, חוץ מן הנותן מאמר ובעל (בעילת) [בעילה אחר] המאמר, שזו היא כהלכת'. הבעילה שבעל יבם תחלה או אחר מאמר בה ולא קדמה דבר אחר נקראת בעילה (פסולה) כשירה. קדמו מאמר אחיו או גט בין ממנו או אחיו [בין בה בין בצרתה או שקדמה מאמר בצרתה בין ממנו בין מאחיו] נקראת בעילה פסולה. חליצה שחלץ יבם תחלה אם לא קדמו דבר אחר נקראת חליצה מעולה. קדמו גט או מאמר מיבם או מאחר בה או בצרתה נקראת חליצה פסולה.
<h2>דף צב:</h2>
יבמה שנשאת לאחר ובעלה קודם שיבם או חלץ יבמה, לוקין הוא והיא, שנאמר [דברים כ"ה] לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. ומוציאה בגט, אפילו יש לה כמה בנים. אסורה על יבמה ועל הזר שנשאה. אבל מותרת לאחרים כשיחלוץ יבמה. נתקדשה בלא נישואין נותן המקדש גט ויבמה מייבם או חולץ. ואם יבמה כהן יחלוץ שלא יכול ליקח גרושה ולפיכך לא ייבם. ואם המגרש שקדשה חזר לנשאה אחר שחלץ יבמה אין מוציאין מידו. אך גירשה מנישואין וחזר לנשאה אחר שחלץ מוציאין.
<h2>דף צו.</h2>
יבם קטן בן ט' שנים ויום אחד ביאתו כמאמר גדול שאין קניין גמור, ומאמרו תחלה פוסלה על האחין. אך אם עשה הגדול מאמר ביבמתו וחזר הקטן ונתן לה מאמר או לצרתה, לא כלום ולא פסלה על אחיו הגדול. חזר הקטן לבעלה או צרתה אחר מאמר אחיו הגדול, פסלה על אחיו. בא הקטן על יבמתו ואחר בעלה הגדול או חלץ או נתן גט או בעל צרתה, פסולה על הקטן. ואם חזר הקטן ובא על צרתה או אחיו קטן אחר בן תשע ויום אחד בעלה או צרתה פסלה עליו. קטן שבא על יבמתו והגדיל ולא בעלה משהגדיל צריכה גט משום ביאתו שהיא כמאמר וחליצה להתירה לזר, שהרי לא נקנית בבעילה גמורה. בעלה משהגדיל, צריכה גט בלבד. ובן עשרים שנה שלא [הביא] שתי שערות ואין בו סימני סריס קטן הוא כבן תשע.
<h2>דף קי.</h2>
קטנה הראויה למאן שתקנו קדושיה שלא ינהגו בה מנהג הפקר וקדושיה תלויין עד שתגדיל, וחרשת שתקנו נשואיה שלא תשאר פנויה לעולם, אם היו כל יבמות בית אחד קטנות או חרשות, ביאת אחת פוטרת [את כולן. היתה אחת חרשת ואחת קטנה אין ביאת אחת מהן פוטרת] צרתה. ותקנתן ללמד הקטנה שתמאן וכונס החרשת. ואם רוצה לגרשה כותב לה גט אחר שבא עליה וניתרת לזר. אחת פקחת ואחת חרשת, ביאת או חליצת הפקחת פוטרת החרשת ולא של חרשת פוטרת פקחת, שאין קדושיה כי אם מדרבנן. וכן קטנה [ו]גדולה, ביאת וחליצת הגדולה פוטרת הקטנה ואין קטנה פוטרת הגדולה.
<h2>דף קיא.</h2>
שתיהן קטנות הראויות למאן ובעל יבם אחת והוא או אחיו בעל שנייה, לא פסל ראשונה, אך מלמדין שניה למאן ויקיים ראשונה. קטנה וחרשת, בעל יבם תחלה קטנה והוא או אחיו בעל חרשת, לא פסל הקטנה וחרשת צריכה גט, שביאת קטנה (מצולה) [מעולה] מביאת חרשת, הואיל וראויה לאחר זמן, לפיכך יקיים הקטנה שנבעלה תחלה. בעל יבם תחלה החרשת ובעל הוא או אחיו הקטנה, פסל בחרשת. ומלמדין הקטנה למאן וחרשת יוציא בגט. אחת פקחת [ואחת] חרשת בעל הפקחת והוא או אחיו החרשת [לא פסל את הפקחת והחרשת צריכה גט. בא היבם על החרשת וחזר הוא או אחיו ובא על הפקחת] פסל החרשת וחרשת יוצאה בגט ופקחת בגט וחליצה. גדולה וקטנה, בעל הגדולה והוא או אחיו בעל הקטנה לא פסל הגדולה, ומלמדין הקטנה למאן. בעל הקטנה וחזר [הוא] או אחיו ובעל הגדולה מלמדין קטנה למאן ויקיים הגדולה, שבעילת (הקטנה) [הגדולה] קניין גמור.
<h2>דף קיב:</h2>
קטנה הראויה למאן שתקנו קדושיה שלא ינהגו בה מנהג הפקר וקדושיה תלויין עד שתגדיל, וחרשת שתקנו נשואיה שלא תשאר פנויה לעולם, אם היו כל יבמות בית אחד קטנות או חרשות, ביאת אחת פוטרת [את כולן. היתה אחת חרשת ואחת קטנה אין ביאת אחת מהן פוטרת] צרתה. ותקנתן ללמד הקטנה שתמאן וכונס החרשת. ואם רוצה לגרשה כותב לה גט אחר שבא עליה וניתרת לזר. אחת פקחת ואחת חרשת, ביאת או חליצת הפקחת פוטרת החרשת ולא של חרשת פוטרת פקחת, שאין קדושיה כי אם מדרבנן. וכן קטנה [ו]גדולה, ביאת וחליצת הגדולה פוטרת הקטנה ואין קטנה פוטרת הגדולה.
